חיפוש
  • אילנה ברגר הרפז

קוקו גוף, אלתיאה גיבסון ומה שביניהן

הטניסאית האמריקנית בת ה- 15 קוקו גוף, זכתה השבוע בתואר המקצועני הראשון שלה בטורניר לינץ'. בימים בהם סרינה ויליאמס מתקרבת ככל הנראה להרהורי הפרישה הראשונים, ואחותה ונוס מצמצמת את לוח התחרויות שלה בשנה למינימום האפשרי, קמה לשתיים יורשת בדמותה של קוקו גוף הצעירה והציתה את הדמיון של אוהבי הטניס בעולם שרואים בה מועמדת טבעית להתמקם ליד המספר אחד בטבלת הדירוג העולמי בעוד שנים ספורות.

אבל לא על קוקו גוף ולא על ונוס או סרינה ויליאמס יש צורך להרבות במילים. כתבות נכתבות ונקראות מדי יום על ידי מיליונים בכל העולם. לעומתן, יש דמות אחת "נוכחת – נפקדת", שנמצאת ברקע לכל אורך הקריירות הארוכות של האחיות ויליאמס. זוהי דמותה של מי שסללה להן את הדרך באנונימיות כמעט מוחלטת, הטניסאית האפרו אמריקנית אלתיאה גיבסון.

מתוך עמוד הפייסבוק - Althea Gibson


אלתיאה גיבסון נולדה לעובדי אדמה עניים בדרום קרוליינה, ארה"ב, שהצליחו אחרי שנים קשות ועמל רב, לעבור לשכונת הארלם בניו-יורק, שם התגלה הכישרון של בתם אלתיאה בת ה- 7 לראשונה, לגמרי במקרה, בזמן ששיחקה עם חברתה בשכונת העוני בה התגוררו בעזרת שני מחבטים מאולתרים וכדור ספוג.

אלה היו שנות ה- 30 וה- 40 בהן שחורים הופרדו מלבנים בכל שטחי החיים כולל בספורט "הלבן" כמובן. היטיבה לתאר את התקופה הזו פורצת דרך אחרת של הטניס, בילי ג'ין קינג שאמרה על התקופה בה התגלתה גיבסון: "הכול היה אז לבן. הכדורים, הבגדים, הנעליים והאנשים. הכול". שני פעילים למען זכויות השחורים בארה"ב בסוף שנות הארבעים, חובבי טניס מושבעים, לקחו את הנערה המוכשרת במשך שנים ארוכות תחת חסותם. כשהגיעה גיבסון הצעירה לשנות ה- 20 שלה הם החליטו להפוך אותה לאלופת הטניס האפרו אמריקאית הראשונה בהיסטוריה. בשנות ה- 50 ,אחרי שנים בהן גיבסון שיחקה בטורנירים לשחורים בלבד וזכתה בכל תואר אפשרי, ובעקבות מכתב של טניסאית אחת לבנה ואמיצה בשם אליס מארבל, הכול השתנה. מארבל, אז אלופת ארה"ב המכהנת, כתבה טור במגזין נחשב בארה"ב, ופנתה בשאלות קשות בנושא הרחקת השחורים מתחרויות הטניס הרשמיות בארה"ב לאיגוד הטניס האמריקני. בין השאר היא כתבה: "אני חושבת שהגיע הזמן שנתמודד מול כמה עובדות. אם טניס הוא משחק עבור נשים וגברים, הגיע הזמן שנתנהג יותר בג'נטלמניות ופחות כאנשים דו פרצופיים".

דבריה של מארבל עשו את העבודה ומספר שנים מאוחר יותר, בשנת 1956, הורשתה גיבסון להתמודד לראשונה בטורנירים הפתוחים לכולם. במהרה בא לידי ביטוי כישרונה האדיר של גיבסון, שהפכה לאלופת הגראנד סלאם האפרו אמריקאית הראשונה בהיסטוריה באליפות צרפת הפתוחה. השנה הייתה 1957. אבל רגע השיא בקריירה של גיבסון הגיע דווקא בווימבלדון של אותה שנה. הנערה, בת האיכרים מהארלם, זכתה לא רק להניף את הגביע בטורניר היוקרתי מכולם, אלא גם ללחוץ את ידה של מלכת בריטניה ברגע סימבולי במיוחד למאבק השחורים .

כמאה אלף איש קיבלו את פניה של גיבסון עם חזרתה לניו יורק במחיאות כפיים ומחמאות רבות, אך רגע התהילה שלה לא נמשך זמן רב. גיבסון המשיכה לשחק מספר שנים בהצלחה לא מבוטלת, אבל מאוחר יותר נעלמה מהספורט בקול דממה דקה. היא הספיקה לשחק במערבון לצד ג'ון ויין האגדי ואף לשחק גולף מקצועני מספר שנים, אבל בסופו של דבר הפכה לדמות נעלמת עבור דורות רבים שבאו אחריה ונכנסו לעולם הטניס המקצועני.

גיבסון, שגדלה ללא חינוך מסודר ולא ידעה כיצד להתנהל ביחסי אנוש תקינים או לצורך העניין ביחסי ציבור או כיצד לנהל את כספיה המעטים בתבונה, נותרה אחרי קריירת טניס נפלאה זאבה בודדה וענייה, בימים שבטניס לא היה כסף - בעידן הטרום מקצועני. אבל לגיבסון היה מזל גדול בחברות אחת טובה שרקמה בשנותיה בטניס. חברתה הטובה היחידה של גיבסון הייתה טניסאית בריטית יהודייה, אנג'לה בוקסטון, שכמו גיבסון, סבלה מהאנטישמיות ומקשיים רבים בתוך עולם הטניס של אז. השתיים, לא התקשו למצוא מכנים משותפים שקירבו ביניהן והביאו אותן אף לשתף פעולה בזוגות בהצלחה לא מבוטלת, זאת עד לפרישתה המוקדמת של בוקסטון בשל פציעה בפרק כף ידה. השתיים נותרו בקשר רופף אחרי שנות הטניס שלהן. בשנת 1995 מספרת בוקסטון, היא קיבלה טלפון מפתיע מגיבסון בו היא ביקשה להיפרד ממנה. לדבריה, גיבסון אמרה לה באותה שיחה שלא נותר לה כסף לשלם שכר דירה, או לקנות אוכל ותרופות, ולכן היא התקשרה להיפרד. כאשר בוקסטון שאלה אותה לאן היא נוסעת, היא הבינה שגיבסון התכוונה להיפרד ממנה לעד – ובעצם התכוונה לשים קץ לחייה. בוקסטון שכנעה את גיבסון להמתין להמחאה של 1,500 דולרים בדואר ממנה, כדי לכסות על חובותיה, ושזו לא הדרך להתמודד עם בעיותיה. אחרי אותה שיחה, נכנסה בוקסטון לפעולה וכתבה מכתב למגזין הטניס "Tennis Week Magazine", בו סיפרה לעורך על בעיותיה של גיבסון.

אחרי מספר חודשים של שקט מוחלט ללא תגובה מצד המגזין, גילתה בוקסטון שלתיבת הדואר של גיבסון החלו לזרום אלפי מכתבים, ולרובם צורפו תרומות כספיות בסוגי מטבעות שונים מכל העולם, שבסופו של דבר הצטברו לסכום של כמיליון דולרים. בוקסטון גילתה מאוחר יותר לתדהמתה, שעוד לפני פנייתה למגזין הטניס, גיבסון לבדה פנתה לעזרה אישית ממספר כוכבי טניס ידועים, אך מעולם לא נענתה.

מתוך עמוד הפייסבוק - Althea Gibson

התרומות שהגיעו לגיבסון העניקו לה עוד 8 שנים של חיים. היא נפטרה בגיל 76 מסיבוך של בעיות נשימה מהן סבלה, כשהיא בודדה וחיה מתרומותיהם של אחרים. רק בחודש אוגוסט השנה, זכתה גיבסון למעט מהכבוד לו היא הייתה ראויה. פסל עשוי מארד בדמותה של גיבסון, נחשף בכניסה לאצטדיון על שם ארתור אש באתר ה"פלאשינג מדו" בניו יורק, האתר בו מתקיימת בכל שנה האליפות הפתוחה של ארה"ב. הפסל הוצב במקום הזה, כדי להעניק כבוד לאלתיאה גיבסון, הטניסאית האפרו אמריקאית הראשונה שזכתה בתואר גראנד סלאם. גם עם מעט מדי ומאוחר מדי, הצבת הפסל בדמותה השנה, החזיר את גיבסון, הפעם לתמיד, לתודעת אוהבי הטניס בעולם כולו.

84 צפיות1 תגובות

© 2020 כל הזכויות שמורות לאילנה ברגר הרפז - "מילה זו מילה" - שירותי תוכן איכותיים 

  • Facebook